לברני ודיאן יש חמישה בנים ותמיד חלמו להרחיב את המשפחה אף יותר.
לאחר שילדהם עזבו את הבית הם הבינו שהם רוצים ילד נוסף והחליטו לאמץ ופתוח את ביתם לילד שהחיים לא חייכו אליו.
ברני ודיאן יצרו קשר עם סוכנות אימוץ מקומית, ולאחר זמן קצר השתתפו באירוע אימוץ כפי שנהוג על מנת לפגוש ילדים פוטנציאליים.
באירוע היו ילדים רבים אך דיאן לא הפסיקה לבכות בגלל צילום שחור לבן של ילדה יתומה שלא יכלה להגיע לאירוע "הרגשתי שאני נמשכת אליה מסיבה לא ברורה" אומרת דיאן.
הזוג שאל לגבי הילדה והסיבה שהיא לא נמצאת, אך הסוכנות נתנה להם אזהרה לגביה והמליצו להתמקד בילדים שנוכחים באירוע, שכן הם אלו שצריכים את האימוץ באופן הדחוף ביותר.
כל מה שהם הסכימו לומר זה "אתם בהחלט לא רוצים אותה".
אבל הזוג לא התכוון לוותר על הילדה בקלות ויצא בחיפוש אחר העובדת הסוציאלית של הילדה.
העובדת הסוציאלית סיפרה להם סיפור ששבר את ליבם, וכשנודע להם האמת המחרידה על ההזנחה הבלתי נתפסת שהנערה הצעירה סבלה ממנה, ליבם נחמץ והם קיבלו החלטה לאמץ אותה באותו הרגע.
דניאלה נודעה לרבים כ"הילדה בחלון ".
המשטרה קיבלה שיחה משכנה מודאגת היא מסרה שיש משהו מוזר שקורה בבית הסמוך, השכנה ראתה פרצוף חיוור של ילדה שלא זיהתה פשוט בוהה מהחלון.
החוקר מארק הולסט והשותף שלו היו הראשונים להגיע למקום, מה שהם מצאו רודף אותם בחלומתיהם כבר שנים רבות.
"זה היה המקרה הכי קשה של הזנחה שראיתי אי פעם, מעולם לא ראיתי סירחון שכזה, אתה לא יכול לעשות צעד בלי למעוך ג'וק" הסביר הולסט.
מארק מצא את הילדה – דניאלה, נטושה בחלק האחורי של הבית על מזרון מלוכלך ורטוב, החדר שלה היה בגודל של ארון בגדים וכולו היה מלא בחיתולים משומשים.
שנים של הזנחה ותנאי מחיה מחרידים פגעו קשות בילדה בת 6, דניאלה לא יכלה לדבר או לאכול אוכל מוצק, היא הייתה מכוסה בכינים ופרעושים ושקלה 20 קילוגרם כשמארק מצא אותה.
ההצהרה של האם הייתה "אני עושה הכי טוב שאני יכולה".
כ-85 אחוזים ממוח האדם מתפתח במהלך חמש השנים הראשונות לחיינו, מסבירה הפסיכולוגית קתלין ארמסטרונג, שבדקה את דניאלה.
לילדה הייתה יכולת נפשית של תינוקת, למרות היותה כמעט בת 7.
הרופא כינה את מצבה "אוטיזם סביבתי", מכיוון שנמנעה ממגע אנושי במשך זמן כה רב, היא פשוט מעולם לא למדה לקיים אינטראקציה עם אנשים אחרים.
זכויות האפוטרופוס של אמה של דניאלה נשללו מיד ודניאלה נאלצה לשהות בבית חולים במשך חצי שנה.
שברני ודיאן קראו את הכל בדיווחים של הילדה, הם היו שבורי לב, והחליטו כי למרות הקשיים הנלווים הם יאמצו את דניאלה ויתנו לה את ההזדמנות לחייהם רגילים שכל כך מגיעים לה.
זה בהחלט לא היה טיול בפארק כשדניאלה סוף סוף עברה לגור עם הזוג, "לא ידענו האם היא יודעת לאכול עם סכין ומזלג, נדרשנו ללמד אותה הכל" אומרת דיאן.
דניאלה התמוטטה כמעט עשר פעמים ביום ושנאה לצאת מחוץ לכתלי הבית, היא צרחה עד שזה פגע בריאותיה והטיחה את עצמה על הרצפה פעם אחר פעם.
אוכל עדיין היה תחום רגיש עבור דניאלה, היא הייתה אוכלת עד שהייתה מקיאה מכיוון שלא למדה לשלוט על אכילתה לאחר שגוועה ברעב במשך 6 השנים הראשונות לחייה.
אבל דיאן וברני עדיין אהבו אותה כמו שלהם, בהרבה אהבה ועידוד, דניאלה החלה להתקדם בצורה מפתיעה.
דברים שאולי נראים טריוויאליים, כמו צחצוח שיניים, שטיפת ידיים והליכה לשירותים לבדה, היו פריצת דרך אדירה עבור דניאלה, היא עשתה את הכל בזכות התמיכה והעידוד של המשפחה החדשה שלה.
הדיבור הוא עדיין תחום מאתגר עבור דניאלה, אבל בדרך כלל היא מברכת את ברני עם "היי אבא" ואפילו אומרת "אני אוהבת אתכם" להוריה המאמצים.
לאחר הטיפול הנורא שעברה על-ידי אמה הביולוגית, דניאלה זהירה במיוחד כלפי אנשים ויקח לה עוד זמן עד שתצליח להתרועע עם אחרים, אבל מצבה משתפר בכל יום שעובר.
לאחר ההצלחה של דניאלה עד כה, המשפחה יכולה לראות עתיד מזהיר עבורה ויש לה תקוות גדולות למה שהיא תוכל להשיג, "אם היא יכולה פשוט להיות חלק מהקהילה זה יתרון גדול", אומר ברני.
למרות שהסיפור הזה התחיל בצורה טרגית, העתיד נראה כעת בהיר בהרבה בזכות האהבה והנחישות של ברני ודיאן ליארו!
הם אהבו אותה כמו שלהם דרך כל האתגרים, סירבו לוותר והתבוננו באלוהים עושה את השאר, הסיפור הזה גם מוכיח שיש בינינו מלאכים, ולפעמים אנשים, כמו משפחת ליארו, מקבלים את ההחלטה להיות הנס שמישהו אחר התפלל עבורו.
שתפו את הסיפור הזה כדי שהורים אשר חוששים לאמץ ילד עם סיפור חיים קשה יחשבו שוב על כך שהם מצילים חיים!
