היום שאיבדתי את אמי הוא יום שלעולם לא אשכח, אני זוכרת כל רגע בבהירות מאותו היום, גם אם רציתי לא יכולתי למחוק את הזיכרון הנוראי הזה.
מהשמיים האפורים הזנוחים ועד עלי החבצלות האהובים שלה הנושרים ממשקל הגשם של ערב קודם, היה זה כאילו האדמה עצמה מתאבלת על עזיבת נשמתה.
ואיך אפשר שלא? אישה כה פנומנלית שהפיצה שמחה ואור לכל אלה שדרכתם התנגשה, למרות שלעתים קרובות אומרים לי שאני נראית ממש כמוה, אני יכולה רק לקוות להיות אפילו חצי מהאישה שהייתה.
שום דבר לא יכול היה להכין אותי לחיים בלעדיה, אני אסירת תודה שהיא לא נאלצה לסבול, כאילו בשביל להודות לה על היותה נשמה אדיבה, אמפתית, נדיבה וחמה כל חייה, היקום הרחיק אותה בעדינות מהעולם הזה.
היא הלכה לעולמה בשנתה עם חיוך קטן על פניה, לא פעם תהיתי על הסוד שמאחורי החיוך הזה, האם היא חלמה על משהו לפני שעזבה את העולם? או האם היא קיבלה את פני מישהו או משהו מהצד השני והמתינה לקחת אותה אל מעבר?
אבינו עזב אותנו כשהיינו רק שתי ילדות קטנות בנות 12 ו -9, צפינו בו פוגע באמא שלנו כל לילה שהיה חוזר שיכור מהבר המקומי, בשלב מסוים הוא נטש אותנו, וזה היה הדבר הכי טוב שהוא עשה עבורנו, מעולם לא הצטערנו על העובדה שגדלנו ללא אבא.
למרות היותה חד הורית היא מעולם לא גרמה לנו להרגיש כאילו אנחנו נטל עליה, היא אהבה אותנו כמו שאף אחד אחר לא אהב וגידלה אותנו להיות נשים עצמאיות ומשכילות, שלעולם לא היו צריכות להיות תלויות באף אחד אחר.
למי אני הולכת עכשיו כשעובר עלי יום רע? על איזה כתף אני אמורה לבכות עכשיו כאשר חבצלות המסעדה מזכירות לי אותה? המחשבה שלא נפרדתי ממנה כמו שצריך תרדוף אותי לשארית ימי, האם היא ידעה שהיא כל העולם בשבילי? האם ידעה שאהיה כה אבודה בלעדיה?
אני רוצה לחשוב שהיא ידעה זאת, הייתה לה דרך לקרוא את מחשבתנו ולא הצלחנו להסתיר ממנה כלום, אולי היא עדיין שומרת עלינו מלמעלה, קוראת את המילים שאני כותבת עבורה.
אם כן, אמא, אני רוצה שתדעי בדיוק כמה אני אסירת תודה על כך שחונכתי על ידי מישהי מדהימה כמוך, אני אוהבת אותך, אמא, ואני אתגעגע אליך כל יום ויום בחיי.
